כשמונה ימים לאחר האמירות הללו, הוא לקח את פטרוס ויוחנן ויעקב, ועלה להר להתפלל. ובזמן שהוא מתפלל, מראה פניו נעשה שונה, ולבושו הפך לבנים ומבריק. והנה שני אנשים מדברים עמו; והם היו משה ואליהו, אשר מופיעים בתפארת, דברו על יציאתו אשר עמד להשלים בירושלים. לוקס ט':9-28.
היום יהוה שלך (יהוה) אלוהים (אלוהים) אומר:
משה ואליהו היו שניהם נביאים ומנהיגים. בני אמר לך שמשה כתב עליו, ומשה עשה. כבש הפסח, השריפה, התבואה, השלום, החטאת והאשמה של המשכן, מנורת הזהב, לחם הפנים, הכהן הגדול וארון הברית, כולם היו צללים של הטובות הבאות. במהות בבני. אבל משה גם ניבא על ישוע עצמו.
"יקים לך ה' אלוקיך נביא כמוני מקרבך, מבני ארצך, תשמעו לו. זה ככל אשר שאלתם את ה' אלוקיכם בחורב ביום העצרת לאמר אל תשמע שוב את קול ה' אלוקי, אל אראה עוד את האש הגדולה הזאת, או אשמע. לָמוּת.' אָמַר לִי יְהוָה: טוֹב דיברו. אקים נביא מקרב בני ארצם כמוך, ושמתי את דברי בפיו, וידבר אליהם את כל אשר אני מצווה אותו. ויהי כי כל אשר לא ישמע לדבריי אשר ידבר בשמי, אני עצמי אדרוש זאת ממנו". דברים יח 18-15.
משה, אף על פי שהוא נרתע בהתחלה, הפך למנהיג חזק ויד ימינו הנאמן והנאמן. הוא התפעל מהתהילה שלי והשתוקק לראות את פני. הוא אהב את דברי ולימד את עמי לשמור אותו תמיד לנגד עיניהם, בעיניהם ובפיהם. הוא היה קנאי לכבודי ואף אחד אחר לא היה חשוב לו כמוני. הוא התערב למען עמו ועמד בפער עבורם כאשר חטאו לי. אף אדם מעולם לא עשה אותות ומופתים גדולים יותר ממה שעשיתי באמצעות ועם משה. הוא הרס אומה עם מטה הרועים שלו, קרע את ים סוף והכה מים מסלעים יבשים וצורניים. הוא מעולם לא הטיל ספק בשום דבר שאמרתי לו אבל היה מוכן לבצע את זה.
גם אליהו היה קנאי ביותר לכבודי ולהחזרת עמי מהאלילים. לא הייתה לו סובלנות לרוע. הוא הקשיב לי ועשה את דברי. לבו היה נתון בי יותר מכל אחד אחר באומה שלו. עשיתי דרכו ואיתו נפלאות שאיש לא עשה מאז.
עם זאת, גם עבור משה וגם עבור אליהו נאלצתי להקים יורש כדי לסיים את מלאכת המשימה שהם לא השלימו. וממשיכים אלה התחילו שניהם בשירותם.
מדוע הם לא השלימו את המטלות שלהם כשהם כל כך אינטימיים איתי וכל כך קנאים לומר את דברי ולעשות את מעשיי בפני האנשים? ישוע, פטרוס ופאולוס דיברו כולם על כך שהם השלימו וסיימו את מטלותיהם, אך משה ואליהו לא. למה?
ובכל זאת אתה יודע שמשה ואליהו קרובים אלי מאוד והיו איתי, משוחחים עם ישוע, בהר השינוי.
היום הייתי רוצה ללמד אתכם לקחים ממשה ואליהו, וכנביאי היום אני חושב שהייתם רוצים לדעת מה מנע מהם להגיע לקו הסיום, שכן אני רוצה שכל אחד מכם יסיים את הקורס, ירוץ את המירוץ שלו, ו לחצות את קו הסיום לזרועות הנצח שלי מלאות שנים פוריות, מעשים טובים שהוכנו מראש והושלמו, והשמחה על עבודה שנעשתה היטב וחיים מושקעים בחוכמה.
ושמעתי קול מן השמים לאמר: "כתוב: אשרי המתים המתים בה' מעתה והלאה!" "כן", אומרת הרוח, "למען ינוחו מעמלם, על מעשיהם. ללכת איתם". התגלות 14:13.
כי יצירתו אנו, שנבראנו במשיח ישוע למעשים טובים, אשר אלוהים הכין מראש כדי שנלך בהם. אפסיים ב':2.
מה לומדים מחייהם של משה ואליהו? לעולם אל תוותר, תלחץ בזמן המתאים, זז הצידה כדי לשמוע ממני, לעולם אל תקשיב ליריבים ותחזור, אל תיתן לכופרים למשוך אותך לוויכוחים, קריאות שמות, ייאוש או תגובות של כעס. במילים אחרות, תנו לאנשים לפנות אליכם אך אל תפנו אליהם ותגיבו בעין.
לפיכך, כה אמר ה', אם תשוב, אשיב אותך, לפניי תעמוד; ואם תוציא את היקר מהחסר ערך, תהפוך לדובר שלי. הם מצידם אולי יפנו אליך, אבל לגביך, אסור לך לפנות אליהם. אז אעשה אותך לעם הזה חומה מבוצרת של נחושת; וְאַף שֶׁיִּלְחֲמוּ עָלֶיךָ, לֹא יִגְבְּרוּ בך; כי אני איתך להושיע אותך ולהציל אותך, נאמר ה'. ירמיהו ט"ו 15-19.
אבל אני יכול לסכם במשפט אחד את מה שאתה צריך ללמוד מהם, את הסיבה שהם לא סיימו את המירוץ שלהם ולמה הייתי צריך לקחת אותם מוקדם:
אל תיתן לאף אחד לגנוב את השמחה שלך כי זו המשחה שלך.
משה נתן לאנשים הרוטן, המאשימים, מוצאים תקלות, מרושעים, כפויי טובה, לא נאמנים לגנוב את שמחתו, שלוותו וגורלו, כי הוא נענה להם בעין יפה והשאיר אותי לגמרי מחוץ לשיחה. הוא פסל את עצמו כמנהיג על ידי כעס חסר מעצורים בתגובה להאשמותיהם המופרכות, קריאת שמות גנאי והתרומם מעליהם כמקור האספקה שלהם. הוא לא ציית ולא קידש אותי לפני העם כדי להראות להם את דרכי החסד והאמת.
אליהו סוף סוף נתן להתקפות וההתרוצויות הבלתי פוסקות עם אחאב ואיזבל למשוך אותו לדיכאון, פחד וייאוש בדיוק כשהחל את התחייה הגדולה ביותר שפקדה את ישראל אי פעם ואני פתחתי לו דלת של אמירה. במקום זאת הוא נטש את ייעודו וביקש למות. הוא ויתר בדיוק כשהגיע הזמן להתקדם. הוא אמר לעצמו שזה יותר מדי והוא לא יכול לסבול יותר רק כשהניצחון באופק ועשה עבודה שמעולם לא חזרה על עצמה.
מהר לשמוע, לאט לדבר ולאט לכעוס. לעולם אל תיכנע לפחד, לכעס או לייאוש שהופך לייאוש. אל תאפשר לשטן לחטוף את דעתך ברוחות הטמאות של פחד, ספק, דיכאון, כעס או גאווה, כי זה יגנוב את שמחתך וזה הכוח של המשיחה שלך.
השמחה שלך, כלומר, השמחה שלי בך, שהיא פרי אהבתי בליבך, היא הכוח והשיר שלך, אל תפסיק לשיר רק בגלל שהסובבים אותך לא שרים איתך. אל תוותר על השמחה שלך כי לסובבים אותך אין שמחה והם מאשימים אותך בהתנהגות נבזית. ישוע סבל את העלבונות והאשמות השווא נגדו על השמחה שהייתה לפניו. העברים יב:12.
אני אומר לך להשמיע ניגון בלב שלך ולדבר אל עצמך בשירים, מזמורים ובשירים שנשלחו על ידי הרוח כדי שתתמלא ברוח הקודש, כי בזה טמונים החוכמה והשמחה שאתה צריך כדי ללכת קדימה לגבוה שלך. קורא במשיח. זרימת הממלכה שלי היא צדקה, שלום ושמחה ברוח הקודש.
"בצדק תקום; תהיו רחוקים מדכא, כי לא תפחד; ומאימה, כי לא יתקרב אליך. אם מישהו יתקוף אותך בחירוף נפש זה לא יהיה ממני. מי שיתקוף אותך ייפול בגללך. ישעיהו ל"ד:54-14.
תצא בשמחה ותובל רביעי בשלום. ישעיהו 55:12.
גם על כך דיבר נביאי ישעיהו, כי למרות כל אזהרותיו העם לא ישמע לו, יוותר על אליליו ויחזור אלי. הוא יכול היה לוותר, לראות בהטפה שלו מגיעה לאוזניים ערלות.
אבל אמרתי: "עמלתי לשווא, הוצאתי את כוחי לשווא והבל; ואולם הצדק לי עם יהוה ושכרי עם אלוהיי." ישעיהו 49:4.
הוא צדק שלא ויתר על ששכרו היה איתי, כי מה שהוא לא ידע זה שהוא כותב בשבילך כדי שגם אתה תוכל להאמין בישוע לפי נבואותיו של ישעיהו. אם אתם זוכרים, בני קרא את הצהרת השליחות שלו על משיחתו ממגילת ישעיהו הנביא ואמר לעם הנדהמים שהוא התגשמות הקטע הזה. וכך גם מסרתי ליוסף שמריה היא אמו של המשיח על ידי הקטע הנוגע לכאלה במגילת ישעיהו הנביא. למעשה, ישוע, כמו גם יוחנן המטביל, מצאו שהמשימות שלהם כבר נקבעו בנבואות ישעיהו ובני ציטטו את ישעיהו יותר מכל נביא אחר.
מדוע משה ואליהו נכנעו ללחץ של חבריהם וישוע, פטרוס ופאולוס לא? פָּשׁוּט. על ידו הם הקיפו את עצמם כבידוד מהקהל המשפיל. ישוע בחר 12 תלמידים להיות איתו שהיו בעלי דעות דומות והיו קבוצת הליבה שלו שאיתה חלק את ליבו. ישוע לא התערבב בחופשיות עם כופרים ולא הפקיד את עצמו בידיהם. הוא לא נתן להם למשוך אותו למטה. הוא ידע היטב מה יש בליבם של גברים.
אותו הדבר היה נכון לגבי פיטר ופול, סביבם יצרתי את קהילת הכנסייה המוקדמת שהיו בעלי מוח אחד ולב אחד וחסד גדול על כולם. זה משנה את מי אתה מכניס ללב שלך. הם מעולם לא הלכו לבד. ישוע הורה לחסידיו לצאת שניים שניים.
דניאל נשאר מרוחק מכופרים ולמרות שהיה שבוי מלחמה הוא הפך לפקיד ממשלתי. איך הוא נשאר כל כך חזק? תפילה ונבואה, שמחננת אותך, אבל גם בגלל שהקים קהילה מלוכדת עם חבריו לאמונה מיהודה, חנניה, מישאל ועזריה, המוכרים לך יותר בשמות שניתנו להם בבבל של שדרך, משך ועבד-נגו. . יחד הם סירבו לאכול כל דבר שאינו תואם את חוקי התזונה שלי ושמרו על עצמם כמקודשים לי. יחד התפללו לפירוש חלומו של נבוכדנצר, שנדרש להצלת חייהם, ואני עניתי, ויחד קיימו את מנהגי התפילה והשבחים אלי בגלותם. והתוצאה? לא היה להם פחד והם מעולם לא התמררו על אלה שניסו, מתוך קנאה, להרוס אותם. הם אפילו היו נכנסים לתנורי אש ולמאורות אריות בלי פחד. נראה ששום דבר לא הצליח לעבור את מגן אמונתם הנאמנה. חשוב עם מי אתה מתחבר ועם מי אתה פותח את הלב.
שמשון היה עליו את המשחה מרחם אמו, אבל הוא נתן את לבו לגמרי לדליה כמעשה תאוותו ובשרו, שהיה בקשר עם אויבו והיה רע לי, ורוחי, אשר עליו אלא. לא בו, עזב אותו והוא אפילו לא היה מודע לכך שהמשחה הלכה כיוון שהוא נעשה כל כך חסר רגישות לדברים רוחניים, אבל חי רק בבשר. אבל כשהחזיר את לבו אלי, המשיחה חזרה. המתנות שלי והקריאה שלי אליך אינן ניתנות לביטול. הם אולי שוכבים רדומים בגלל חוסר הציות או האסוציאציות השגויות שלך, אבל הם עדיין שם כדי להעלות שוב אש.
ותחשוב על אליהו. הוא היה רוב הזמן לבד עד שהוריתי אותו למשוח את אלישע. הוא חשב שאין איתו איש נגד נביאי הבעל, אבל אמרתי לו שהוא טועה.
וַיָּבֹא שָׁם אֶל-מְעָרָה, וַיֵּלֶךְ שָׁם; והנה דבר ה' בא אליו, ויאמר אליו: מה אתה עושה כאן אליהו? 10 אמר: "קנאתי מאוד לה' אלוהי צבאות; כי עזבו בני ישראל את בריתך, קרעו את מזבחותיך והרגו את נביאיך בחרב. ואני לבד נשארתי; והם מחפשים את חיי לקחת אותם." מלכים א' יט:1-19.
ומה אמרתי לו? בממלכת ישראל הצפונית היו 7,000 מאמינים שלא סגדו לבעל. הוא לא היה לבד.
לאחר מכן נתתי לו שלוש משימות, אחת מהן הייתה למשוח את אלישע ליורשו. הוא עשה את זה אבל השאיר את אלישע לעשות את השניים הנותרים. הוא שכנע אותי לקחת אותו אל עצמי במרכבה הלוהטת ובמערבולת. ונתתי חלק כפול ממשחתו לאלישע כדי שיוכל לעשות את מעשי אליהו ומעלה במקומו ובמקומו.
משה ביקש להישאר על פני האדמה עוד ולהיכנס לארץ המובטחת היפה ולראות את כוחי הגדול עושה את הנפלאות שראה שהוציאו את האומה ממצרים ללכת אל הארץ הזורמת חלב ודבש. אבל לא שיניתי את דעתי. ידעתי שהוא לא יכול לסבול עוד את האנשים או להיות המנהיג שלהם, אבל הוא היה ידידי היקר והאיש הצנוע ביותר עלי אדמות. הוא עשה מה שהיה צריך לעשות. באותו שלב הוא היה בן 120, הגבול שקבעתי בזמן המבול, למרות שאברהם חרג מזה בגלל אמונתו. אבל נעניתי לתפילתו. אתה זוכר את תפילתו?
"גם אני התחננתי בפני ה' בעת ההיא לאמר ה' (אדונאי) ה' (יהבה), התחלת להראות את עבדך את גדלותך ואת ידך החזקה; כי איזה אל יש בשמים או על פני האדמה שיכול לעשות מעשים ומעשים אדירים כמו שלך? תן לי, אני מתפלל, לעבור ולראות את הארץ הטובה שמעבר לירדן, ההר הקדוש ולבנון.' אֲבָל יְהוָה עָבַר אֶת-הַהוּא אֶת-עַל-פִּיךָ, וְלֹא שָׁמַע אֵלַי; ויאמר יהוה אלי: די! אל תדבר אלי יותר על העניין הזה. עלו אל ראש פסגה ונשאו עיניכם למערב ולצפון ולדרום ולמזרח, וראו אותו בעיניכם, כי לא תעברו את הירדן הזה. אך פקד על יהושע ועודד אותו וחזק אותו כי יעבור בראש העם הזה ויתן להם נחלה את הארץ אשר תראה.'" דברים ג' 3-23.
תשים לב שלא אמרתי "לא". אתה זוכר שזה היה משה שכתב לראשונה שבעיני אלף שנים הן כמו יום ויום כאלף שנים? תהילים 90:4. קצת יותר מאלף וחמש מאות שנה אחר כך עמדו משה ואליהו על ההר הקדוש ההוא בגבול לבנון. ההר הגבוה והיפה שבו התחלף ישוע ודיבר על תשוקתו הקרובה. יום וחצי היה כל מה שנדרש כדי שתפילתו תתקבל.
אבל אל תתנו לעובדה האחת הזו לחמוק מעיניכם, אהובים, שאצל ה' יום אחד הוא כמו אלף שנים, ואלף שנים כמו יום אחד. ה' אינו איטי בהבטחתו, כפי שיש הרואים איטיות, אלא סבלני כלפיך, ואינו רוצה שאף אחד יאבד אלא שכולם יבואו בתשובה. פטרוס השני ג':2-3.
ומשה כתב על ישוע. יוחנן ה':5.
אני אוהב אותך. לעולם אל תיתן לאף אחד לגנוב את השמחה שלך. הזמן קצר מכדי שתאפשר זאת. אתה חייב לבצע את המשימה שלך, את המעשים הטובים הבאים אחריך אל הנצח. נתתי לך שמחה שאף אחד לא יכול לקחת ממך. שמחת תחיית המתים. המשחה שבך ואיתך לעד.
כי אלף שנים בעיניך הם כמו אתמול כשהוא חולף, או כמשמר בלילה. תהילים 90:4.